למה דווקא עכשיו חופשה בבית? Staycation

יולי אוגוסט- כל עם ישראל, אשתו ואחותו יוצאים לחופש. 
והכל עמוס, ומלא מלא בילדים של אחרים- שהם תמיד פחות מחונכים ויותר צווחניים משלנו (רק כי לשלנו אנחנו כבר רגילים...)
וחוץ מזה גם ממש חם ולח וסחלה בחוץ.
ולפעמים, אנחנו גם מעדיפים לדחות את החופשה מסיבות כלכליות. חודשים יולי אוגוסט הם הכי יקרים, ולקראת שנת הלימודים, ההוצאות הכלכליות כבדות. ועדיין לא דיברנו על קייטנות וימי כיף עם הילדים שעלותם בסוף החופש הגדול מצטברת לאלפי שקלים.

ובחיי, אני הכי בעד חופשים ונופשים בחו"ל ובארץ (הוכחה כאן), אבל לפעמים, בעיקר ביולי אוגוסט, זה פשוט טו מאץ'.
ומצד שני גם האינטנסיביות של החופש הגדול יכולה להיות טו מאץ' בואכה מעיקה.

ויש לזה פיתרון. קליל, חסכוני והכי חשוב- Super Fun!

Staycation

מה זה בכלל Staycation? 
הכוונה היא לחופשה מתוכננת בבית. לא סתם נשארתי בבית מכורח המציאות, אלא נשארתי לחופשה בבית.
ואני מאמינה בכל ליבי שחופשה מתוכננת בבית יכולה לעלות בכל פרמטר על חופשה בבית מלון. בעיקר אם מדובר ביחיד או בזוג שמחפשים שקט.

והדרך אל האושר היא קודם כל להחליט שמגיע לנו הפרגון הזה. ואחרי שהחלטנו, יאללה נתחיל להיות פרגמטים ונעבור ליצירת החופשה המושלמת ב-4 שלבים!

שלב ראשון- בוחרים יום: 
זה יכול להיות אמצע השבוע כשהחבר'ה בקייטנה, סוף שבוע כשהילדים אצל הסבים (או אצל ההורה השני במקרה של הורים גרושים). 
*אגב, מי שרוצה יכול לתכנן חופשה כזו גם עם הילדים (אבל לא בזה עוסק הפוסט).

שלב שני- מכינים את הבית: 
בדיוק כמו שאתם מתכוננים לסופ"ש בצימר בצפון ומכינים מזוודה, כאן אתם מתכוננים לחופשה בבית. ובדיוק כמו שכיף לנו להגיע לחדר מלון מפנק, נקי ומסודר (ואף מילה על חדרים מגעילים וסדינים שלא הוחלפו בין הנופשים), כך גם בבית.
אני ניצלתי בחודש האחרון את המבצעים והסיילים ברשתות השונות (גולף, פוקס הום וכיתן), ועברתי למגבות ולמצעים לבנים. משהו בלבן משדר לי תחושה של חופשה בבית מלון. 
עוד טיפ: אני מכינה במיכל התזה מעט מרכך כביסה מהול במים ומתיזה על כל הבדים. ואז ריח הכביסה האהוב נשאר לאורך זמן. 
ונרות. המון נרות בעיקר נרות עם ריח. 
(למתקדמים: תניחו גם לנז'רי מעניין ליד המגבות...).

שלב שלישי- ארוחות מפנקות: 
מבחינתי, חלק בלתי מבוטל בחופשה הוא המזון (ככה אני מטיבת "לסת"). לכן, חורחה ואני בוחרים את הארוחות שאנחנו הכי אוהבים ומתפנקים במוצרים הכי איכותיים. לחמים, גבינות, יין, בשר. 
ותגזימו, הרי אתם בחופשה לא? לארוחת הערב תוסיפו שמפניה או למברוסקו, לצהריים או לבראנץ'- אפרול (עם סודה, בלי לימון בשבילי). או כל מה שמשמח אתכם.

הנה דוגמה לבראנץ' מושלם: שקשוקת חצילים, לחם ארטיזן וגבינות משובחות. 
*בחיי שהיה גם אפרול ששכחתי לצלם. 
** המשקה הלבן העצוב- זה ההפוך שלי (חלש עם הרבה קצף)...

שלב רביעי והכי חשוב: תעשו מה שבראש שלכם!!!
היי, אתם בחופשה! לכו לים, לחדר כושר (אם אתם חורחה. אצלי זה לא יקרה), צאו לסרט, לטיול בשוק, תקפצו לטיול בעיר אחרת או אפילו תזמינו סיור מודרך בעיר שלכם.
ואם אתם כמוני, תקפצו ראש למיטה ותראו סרטים אהובים.
*מי מנחש איזה סרט זה?  :)

אז מה דעתכם על רעיון ה-Staycation? תאמצו?

נשיקות,
ענת

איפה קונים חזיות במידות גדולות ובמחירים נוחים?

מי שעוקבת אחרי או מכירה אותי יודעת שאני אוחזת בישבן ראוי, כזה שמחזיק תעודת זהות משל עצמו. אממה, בשנים האחרונות אימצתי לחייקי (תרתי משמע), עוד 2 חברות. נכון, עדיין לא בעלות תעודת זהות משל עצמן, אבל בהחלט ראויות. 

ועכשיו ברצינות, בארץ, בשביל להשיג חזיה למידת ביניים או גדולה, צריך תקציב מכובד. 
למידה 85-90D אני משלמת בין 300-600 שקלים לחזיה. ואני יודעת שאפשר להזמין מאתרים בחו"ל במחירים זולים יותר. רק שאצלנו יש בעיה והדואר לא תמיד מגיע ובנוסף, אני ממש מאמינה שחזיות צריך למדוד.

ועכשיו שאלת מיליון ה-$: איפה בראבאק אפשר למצוא חזיות חמידות גדולות במחירים נוחים.

והתשובה שמצאתי בתקופה האחרונה היא בביקוריי באירופה ברשת שלצערי לא שולחת לארץ, אבל היות והרבה מאיתנו טסות לאירופה במשך השנה, אני מוצאת שחשוב וראוי לכתוב עליה כאן בבלוג.

C&A 

מדובר ברשת אופנה לא יקרה באופן כללי בעלת מחלקות לבגדי נשים, גברים, ילדים, מחלקת כלי בית ומחלקת ביגוד תחתון לנשים.
מבחינת איכות לדעתי, היא משתווה לרשת H&M. מבחינת מחירים- בד"כ נמוכים מ-H&M אך גבוהים מפריימארק. בעניין העיצוב- תלוי. לפעמים אני יוצאת מהחנות עם 5 שקיות לפעמים עם זוג גרביים...
אבל מעולם (לפני 2 הנסיעות האחרונות שלי לפראג ולוינה), לא מדדתי או רכשתי ברשת חזיות. בעיקר כי הייתי שבויה בקונספט שזול שווה לאשפה כשמדובר בחזיות (אל תשכחו שזה מה שלימדו אותי פה בארץ). בכל מקרה, בנסיעה לפראג היו חזיות כ"כ יפות שהחלטתי למדוד. אז מתוך 10 או 15 חזיות שמדדתי, 3 היו מצויינות ונרכשו. אותו תהליך עברתי גם בוינה...

ורק כדי שתבינו, שילמתי בממוצע 15 יורו לחזיה. ואז נהייתי ממש מפונקת, ואם לא היה לחזיה תחתונים תואמים פסלתי אותה מראש. ולמרות זאת, התחדשתי ב-7 חזיות חדשות.
תענוג של ממש!

חשוב לי לציין משהו נוסף, בתוך המחלקה, קיימות חזיות במגוון מידות קאפים והיקפים ויש גם דגמים אשר מיועדים למידות גדולות (מתחילים בערך במידה שלי ועולים צפונה מאד). בנוסף, תמצאו במחלקה גם מחוכים במגוון סוגים ודגמים וגם לאנז'רי (אבל זה כבר לפוסט אחר. או שלא...). והכל במחירים נוחים.

עכשיו נכון שתמונה שווה 1,000 מילים, אבל אני לא מצטלמת בבגדים תחתונים ותסלחו לי על זה. דאגתי למצוא באתר של הרשת תמונות של הפריטים שקניתי או של פריטים דומים. 

ועוד אחת בקטנה,שימו לב לדוגמניות... 

אז בקפיצה הבאה שלכן לאירופה תבדקו אם יש בעיר שאתן מבקרות בה חנויות של C&A ותיכנסו ותמדדו. אני די בטוחה שתופתעו לטובה!

לינק לרשימת המדינות בהן נמצאות חנויות הרשת פה

מקווה שאהבתן, ואם יש לכן רעיונות נוספים, כמובן שאשמח לשמוע!

נשיקות,
ענת

אהבה עצמית במידה 44. או צאו לי מהווריד!

הפוסט של היום מתחיל בסיפור קצר: 
בשבוע שעבר קפצתי לקניון לארגן את הג'ל בציפורנושס. בגלל שאני לא הולכת לציפורננית או קוסמטיקאית פרטית אלא לאחת מחברות הלאקים המצויות בקניונים, יוצא שבכל פעם מטפלת בי מישהי שונה, ואני מחשפת לסיפורי חיים מעניינים.
בשבוע שעבר פגשתי את דניאל. ואחרי שיחה איתה הבטחתי לה להקדיש לה את הפוסט הבא. והנה הוא לפניכם.

אז דניאל... 
דניאל, בת 24 (בחיי שהזדקנתי. אני יכולה להגיד על מישהי בוגרת : "בגיל של הבן שלי"). 1.73 ובמידה 44. והיא אחת הבנות היפייפיות שיצא לי לפגוש. אממה, בגלל שדניאל מידה 44 בבגדים, איך להגיד בעדינות, היא לא כל כך מחבבת את עצמה. 
וכמו הרבה נשים שנחשבות "פלאס סייז", דניאל גם לא חושבת שהיא ראויה לאופנה מגניבה וסקסית אלא לבגדים גדולים, שחורים, רחבים ומטשטשים.
כששאלתי: למה לא סקיני? היא היתה קרובה להתעלפות...

ועכשיו עלי ועל ההיסטוריה שלי.
בתור ילדה הייתי שמנמנה. בתור נערה רזה (לתקופה של שנות ה-80 וה-90 בהן בחורה בגובה 1.73 במידה 38 נחשבה רזה. היום כדי להחשב רזה "אסור" לעבור את מידה 36...). 
אחרי החתונה והלידות עליתי למידה 40-42 והייתי בהיסטריה תמידית על גודל הטוכעס שלי. כל אישה שהלכה מלפני ברחוב זכתה אצלי בראש להשוואה עד כמה שהתחת שלי יותר גדול משלה. ותמיד, אבל תמיד אני הפסדתי בהשוואות האלה.
תקופות גם לא העזתי להצטלם כי "אני לא פוטוגנית". וכך יצא שיש לי תמונות מהחתונה הראשונה, מהברית ומהחתונה עם חורחה. ובין לבין כלום. שנים על שנים נעלמות שלא הסכמתי אפילו לעמוד ליד מצלמה. 
כי הרגשתי שמנה, כי הרגשתי מכוערת ועד כמה שהייתי מתלבשת ומטפחת את עצמי, תמיד חשתי לא מספיק טובה.

כן. בדיוק כמו דניאל.

לבצע את המהפך, לקבל את עצמי ולאהוב את מה שאני רואה במראה, לקח לא מעט זמן ופירגון מבעלי (כי עד כמה שאנחנו נשים חזקות, בן זוג מקטין לא עושה טוב לביטחון העצמי של אף אחת). 
מה שקרה בסוף הוא שהבלוג הזה הוא סוג של תרפיה עבורי, במקום לשלם לפסיכולוגית אני פשוט קונה בגדים, מצטלמת וכותבת עליהם... 

צחוק צחוק, אבל ברצינות: אנחנו עטופים ברשתות חברתיות ובמדיה שמקדשת רזון. מקדשת את מידות 32,34,36 ודואגת להדגיש עד כמה כל מי שאינה בין המידות הללו פשוט טובה פחות מאחרות. 
אם במקרה בחורה שמנמנה או שמנה תעלה תמונה שלה בבגד צמוד, בבגד ים או חו"ח אוכלת לא עלינו, תוך 3 דקות היא תקבל 30 תגובות: מביריוני המקלדת- אלו שיקללו, יעליבו, יפגעו בה כי הציקה להם ברשתית העין. או מרופאי המקלדת- אלו שיאבחנו אותה כלא בריאה, בעלת משקל עודף ומחלות רקע. או מהחביבים עלי במיוחד, אלה הטוענים כי אנחנו מעודדות השמנה בקרב הציבור.
ולנו, למי שאין את היכולת להכיל ולספוג ולא להיעלב, אנחנו פשוט נכנסות ללופ. למעגל קסמים רשע, למעגל של שנאה עצמית.
וזה הזמן להגיד לעצמנו די! ככה אנחנו. זה הגוף שלנו, זו המידה שלנו. בואו נעשה כמה שיותר כדי שניראה טוב. נטפח, נשקיע נאהב. את עצמנו. כי אין לנו "עצמנו" אחר..

נ.ב.
אני לא מעודדת השמנה, הרזיה, הפסקת עישון או הפסקת עשר. שכל אחד מכם או מכן, כאדם בוגר יעשה מה שהוא מוצא לנכון. מבחינתי הכל בסדר. אני עוסקת בסטייל וביופי ולא בשום דבר אחר. אז בראבאק, צאו לי מהווריד!

ולבסוף, שתי תמונות קייציות, צבעוניות וכיפיות. 
(ולמי שזקוקה לעידוד ולהרמת המורל, אני פה במרחק קליק אחד קטנטן) 

אוהבת תמיד,
ענת

NEW YORK SHOPPING!!!

החלק השלישי ויש אומרים: החשוב ביותר, בסדרת הפוסטים על אהובתי הנצחית-.שופינג ללא הפסקה בעיר ללא הפסקה!

אתחיל ואומר שאי אפשר להקיף את כל החנויות והרשתות בעיר. ועל כן אני אכתוב על אופנה. אבל מקומות שאין מקבילים להם בארץ וכאלה ש"מפנקים" נשים במגוון מידות. ומעבר לכך, מקומות שאני נוהגת לקנות בהם ומכירה את הטריקים והשטיקים (כי רשימות של מקומות לשופינג בניו יורק יש המון ברשת ולא צריך עוד רשימה סתמית ואיזוטרית).

טיפ חכם למבקרים בעיר, תעשו כרטיסי מועדון בכל מקום שהם לא עולים כסף. תמיד יש מבצעים מצויינים שמגיעים למייל, כך שאפשר ממש להרוויח מהעניין. (המינוס- הם חופרים אח"כ במיילים)...

MACY'S  

רח' 34 בין השדרה השישית לשביעית. דבר ראשון שעושים בכלבו הענק הזה (אחרי שבורחים מכל הדוכנים של הבשמים שבקומת הכניסה כי אחרת חוטפים מיגרנת אלוהים), הוא לעלות עם צילום דרכון לקומה 1.5 ולקבל את ההנחות לתיירים.

מייסיס, למרות שמדובר בבית כלבו יוקרתי ויקר יחסית, שווה תמיד לבדוק אותו כי לרוב יש סיילים ופריטים מעונות קודמות במחירי רצפה. מניסיון שלי במייסיס, כדאי לבדוק 

את הקומה השניה- איזורי הסיילים של הנעליים, בקומה החמישית בסוף הקומה (לכיוון השדרה השישית), יש תמיד איזור שנקרא Last Call ובו יש שמלות מעצבים מעונות קודמות בעד -70% הנחה. במרכז הקומה, יש איזור נוסף עם סיילים של חולצות, מכנסיים ופריטי בייסיק. קומה 7 (לכיוון השדרה השביעית), מוקדשת כולה לפלאס סייז. ובסוף הקומה- הסיילים. 

רשתות זולות שמוכרות עודפים מהעונה הנוכחית ומעונות קודמות. אם תחפשו מספיק טוב, תצאו עם מציאות משמעותיות.

Burlington Coat Factory

בגדים, נעליים ואקססוריז. שלושה סניפים שאני אוהבת במיוחד:

1. Union Square (מעל DSW)
2. 707 Sixth Ave  New York, NY 10010-5105
3. ברקליס סנטר בברוקלין

לינק לרשימת חנויות.

TjMaxx

620 6th Ave, New York (ליד הרחובות 18-19). הכל מהכל כולל בגדי מעצבי ביניים.שווה להציץ גם באיזור של האקססוריז והמשקפיים.

אגב, כשאתם כבר בבניין, תנו קפיצה ל- Bed, Bath & Beyond. חנות ענקית ומצוינת לכלי בית, אמבטיה ומטבח. 

לינק לרשימת חנויות.

Target

לפעמים יש מציאות, לפעמים הרבה כלום. שווה סיבוב. הרשת מאד מפרגנת לכל המידות, לסגנונות שונים ולעיתים גם יוצרת שיתופי פעולה עם מעצבים שונים (בזמנו היה שת"פ עם ויקטוריה בקהאם)

אני תמיד בודקת את הסניף בהראלד סקוור ואת זה שבברקליס סנטר בברוקלין

לינק לרשימת חנויות.

רשתות נוספות בסגנון שכדאי לקפוץ ולהציץ בחנויות שלהן: 

Marshall’s 

WalMart

K-Mart 

Century 21

מותגים מפורסמים בהנחות גדולות. בגדי מעצבים, הנעלה, קוסמטיקה. רחוב קורטלנד 22 צמוד לאזור Ground Zero  לפנות כמה שעות. (לא להתפתות להגיע לחנות השניה שלהם שאחרי הסנטרל פארק. רק לזו). יש הכל: בגדים, נעליים, תיקים הרבה מותגים ומעצבים מעונות קודמות.

DSW 

רשת חנויות נעליים לגברים, נשים וילדים. בכל הסווגים, המינים, הסגנונות והמידות. המחירים בד"כ לא יקרים ובכל חנות יש קומה או איזור לסיילים שווים במיוחד עד 70% הנחה.

שווה לעשות כרטיס מועדון- לא עולה כסף אבל צובר נקודות לרכישה הבאה. 

הסניפים האהובים עלי:

40 East 14th Street יוניון סקוור (תשלבו איתו ביקור ב-Burlington שנמצא קומה מעליו)

סניף נוסף נמצא ממש מאחורי מייסיס

ועוד אחד מצויין בברקליס סנטר בברוקלין (אתם כבר רואים את המגמה של הטיול שלי נכון)?

לינק לרשימת חנויות.

ולסיום שני מרכזים מחוץ למנהטן ליום שכולו שופינג:

ג'רזי גרדנס 

קניון ענק ונהדר שנמצא בניו ג'רזי. כל הרשתות, כל המעצבים וכל המחירים. מבחינת החורחה, אנחנו ממלאים לו מזוודות בטומי הילפיגר. מבחינתי: הכל...

הגעה:

מתחנת אוטובוס Port Authority שנמצאת ממש קרוב לכיכר טיימס במנהטן, (התחנה נמצאת למעשה ברחוב 42). להגיע לטרמינל של חברת NJ Transit, לרכוש כרטיסים הלוך חזור לאוטובוס (אל דאגה, האוטובוס מגיע עד לפתח המתחם)- קו 111.

היציאה מרציף 222. 

טיפים חשובים: 

להגיע עם דרכון או צילום דרכון. בכניסה לקניון ישנה עמדה למכירת חוברת קופונים לתיירים. החוברת עולה 5$ ומכילה בתןכה הנחות כמעט לכל החנויות.

לפעמים הנחות ניתנות בין חנויות שונות (לדוגמה ברכישה בסכום מסויים בקלווין קליין מקבלים כמה דולרים לרכישה בטומי הילפיגר). בד"כ ההנחות הן על קניות בסכום מסויים או על כמות פריטים.

עד כמה שזה ישמע מצחיק, תגיעו עם מזוודה ריקה בה תוכלו לאחסן את הקניות כדי שלא תצטרכו להסתובב עם מיליון שקיות בידיים.

וודברי קומון 

היחיד מכל הרשימה שלא ביקרתי בו, אבל אני יודעת שהרבה ישראלים עפים עליו

מרכז קניות גדול הנמצא צפונית לניו יורק, במרחק שעה נסיעה ממנהטן.  

ניתן להגיע ל- Woodbury  גם באמצעות אוטובוס דרך תחנת PortAuthority.

יש לכם טיפים או מקומות אהובים נוספים לשופינג? עדכנו אותי לטובת כולם...

לפוסטים הקודמים בסדרת ניו יורק: כאן

טייצים- קוים לדמותם. או, טייצים הם לא מכנסיים!!!

הערה מקדימה (לפני שתקראו ותכעסו עלי): כל מה שכתבתי, כרגיל, משקף את דעותי ואת טעמי האישי בלבד!
אופנה היא- FUN, תעשו מה שמתאים לכן, תלבשו מה שאתן אוהבות ותיהנו מכל רגע.

ועכשיו נתחיל...
בשנה וקצת האחרונות חזרו לחיינו בקול תרועה 2 אסונות אופנתיים: הפאוץ' והטייצים. ובשניהם אשמה גברת הטראש הראשונה- KIM K.

עכשיו, אם את הפאוצ'ים אני עוד יכולה לבלוע, (בקושי, ממש שורף לי בגרון בגללם), הרי שאת הטייצים שתוקפים אותי מכל עבר ממש, אבל ממש קשה לי לעכל. 

הטייצים הם הרי בד רך ואלסטי שאינו אוחז או אוסף אלא עוטף. ואיך להיות עדינה, כל הטקסטורה של הגוף פשוט מוצגת לראווה.

לינה דנהאם בסדרה "בנות" בטייצים מנומרים שלא מותירים מקום לדימיון...

הרבה פעמים הוא גם הופך לשקוף על הגוף ואז כל העוברים והשבים יכולים לבדוק מה מצב הטוכעס של הלובשת. ושלא ימכרו לכן את הלוקש שזה תלוי בעובי הבד. מרבית הטייצים לא תפורים מבד מספיק עבה כדי שיחטבו, יאספו ולא יהפכו לשקופים.

K+K מאחור, העקבים שקופים וכך גם הטייצים:

התמונות מכאן

וזה עוד ניחא ה"מאחורה", הבעיה מתחילה ב"מקדימה", כי כשהבד לא עבה מספיק, מרבית הסיכויים שהגברת העטויה בטייצים תייצר מה שנקרא בלשון עדינה CAMEL-TOE.  

קים מלפנים

אבל, וכרגיל יש אבל, באופנה כמו באומנות, אין דבר כזה שאין דבר כזה. ולטייצים יש גם לא מעט פלוסים. הם נוחים, הם כיפיים ואין להם כפתורים או רוכסנים מציקים. ולכן מאד נעים ללבוש אותם.

ויש לזה פתרון, טייצים יכולים להיות מגניבים ברגע שלא מתייחסים אליהם כאל תחליף מכנסיים אלא כאל גרביונים. וכמו שלא תלכו עם גרביונים וחולצה קצרה שאינה מכסה את האגן, כך גם עם טייצים. ניתן לייצר איתם לוקים מצויינים אם מצוותים אליהם חולצות ארוכות, טוניקות או סוודרים אובר-סייזיים ארוכים (בקיצור, הבנתם לאן אני חותרת)... 

ואלה היו הבחירות שלי:

אז מי כאן לובשת טייצים ומי נמנעת???

XXX,
ענת

על שיווק, אופנה והגחכת נשים שמנות

שבוע האופנה של תל אביב, מרץ 2019.

מקדימה תשובות לשאלות שבטוח יגיעו:

- לא. לא הלכתי לאף אחת מהתצוגות. אין לי זמן מיותר לבזבז.

- לא. לא היה לי ממש ממש חשוב להצטלם מול קיר הספונסרים של האירוע או לחפש איזה סלב שיסכים להצטלם איתי (הייתי בעבודה והכלב אכל לי את השיעורים)...

- לא. אני לא באמת חושבת שיש איזו שהיא אמירה אמיתית או חדשנית בכל מה שקשור לאופנה ישראלית בכלל ובמידות גדולות בפרט. כשתהיה, אני אהיה הראשונה להרים, לעודד ולהגיע לשבוע האופנה.

אז מה היה לנו עד כה, ועל מה אני רוצה שנדבר הפעם:

חלק מהמעצבים רוצים להוכיח שהם מקבלים את ה"מציאות החדשה" ומעלים לבמה דגמים ודוגמניות במידות גדולות. 

מגדילות ועושות בנות "בננהוט": נטע אלחמיסטר ונועה בני (ושככה יהיה לי טוב, עד השבוע לא ידעתי מי הן), שתי דוגמניות ואושיות אינסטגרם, ומעלות לבמה את הנהדרת מכולן- המלכה הבלתי מעורערת! נטע ברזילי בבגד ים צהוב זרחני.

ומאותו הרגע, התקשורת משתגעת: נטע שרפה את הבמה, היה מעולה, איזה קידום, איזו העצמה נשית! אישה שמנה מדגמנת בגדי ים! (אגב, לבננהוט אין דגמים במידות מעל מדיום למעט הפריט הספציפי הזה).

ואני יושבת בבית ורואה את סרטונים מהתצוגה ומתפחלצת! 

לקחת אישה שמנה להלביש אותה במחטב (או שניים) וגרבונים ומעל כל זה בגד ים שלא תומך, לא אוחז וביננו נראה רע לתפארת (סורי נטע, אני מטורפת עליך אבל לא על בגד הים הזה), זה לא אופנה, זה לא קבלת האחר, לא הטרוגניות אופנתית, לא העצמה נשית ולא כלום. זה אך ורק אקט שיווקי. זו התמונה בה' הידיעה לאינסטגרם. האמא של כל הבאזים!

ישבתי וראיתי והקשבתי לכל הטרפת והתחרפנתי. 

ובשביל לארגן לי את המחשבות התקשרתי לאהוב ליבי, המעצב שיודע לעצב באמת לכל המידות, שמבין איך גוף של אישה מתנהג במידות שונות - אדם ברודי וביקשתי ממנו להסביר לי במילים את מה שאני מרגישה... ואחרי שיחה של מעל שעה התגבשו לי במדוייק המילים של מה שהרגשתי מצפייה בתצוגות. 

מעצבי ותצוגות שבוע האופנה הזה התחלקו כמו כל דבר ל-3 חלקים: 

המעצבים- אלה שעושים אופנה, שיודעים לעצב, לגזור ולתפור.

בעלי האג'נדות- אלה שרוצים לקדם אג'נדות שונות כמו הטרוגניות וורסטיליות בעולם האופנה.

והמשווקים- אלה שרוצים לתפוס את הרגע, את התמונה הכי טובה, את האפקט הכי עצום.

הבעיה (ושוב, מדובר פה על הטעם האישי שלי), שהשלושה האלה לא נפגשו השבוע. לא היה מעצב אחד שהשכיל לשלב את השלישיה הכל כך חשובה הזו: האופנה, האג'נדה והשיווק. 

ומפה לשם יכולת לראות עיצובים מדהימים שהיו רק לנשים רזות מאד, עיצובים בינוניים ומטה לנשים שמנות ואת בנות בננהוט שעשו מהלך שיווקי מעולה.

ועוד אחת בקטנה, לעצב לאישה שמנה זה לא לקחת בגד במידה 32 ולהרחיב אותו ל-42 או ל-52. זה להבין איך לייצר בגד שידע להחמיא לגוף: לתמוך בחזה (סורי, אבל ציצי במותניים לא עושה לי את זה), להחמיא לבטן (ולא, מחטב מתחת לבגד ים לא נחשב). ומי שלא יודע לעצב לשמנות לא חייב. הכל בסדר. לא בכוח!

אז אני קוראת מכאן לכל המעצבים:

מעצבים יקרים, אל תהיו בינוניים, אל תתגאו בחצי עבודה. תהיו מעולים, זכירים ותשאפו הכי גבוה שאתם יכולים. תעריכו אותנו כי בלעדינו אתם לא! 
ורק תדעו לכם שאנחנו לא טיפשות. ואחרי שההייפ מתפוגג (ואולי גם לפני), אנחנו מבינות שבסופו של דבר אתם לא מעצימים נשים שמנות. אתם מגחיכים אותן!

ורק כי תמונה שווה אלף מילים לפחות קבלו את נטע באאוטפיטים משוגעים ומשגעים

וקבלו גם איך עושים בגדי ים במידות גדולות שבאמת שורפים את העולם ומשאירים אבק לכל היתר...

מהאתר swimsuitsforall (וכן, יש מדינות שנשים שמנות יכולות לקנות בגדי ים on line)...

XXX,

ענת

למה נמאס לי מבלוגים?

פתחתי את הבלוג ביוני 2013. כמעט 6 שנים. לא המון גם לא מעט. אבל בשש השנים הללו הרבה מאד דברים השתנו במדיה החברתית. דברים שגרמו לי ללכת אחורה ולחשב מסלול מחדש.

אז מה קרה? 

הכוח של מי שנתפסת כמובילת דעת קהל. 

ככל שהמדיה החברתית תופסת תאוצה בכל העולם וכמובן גם בארץ, כך נשים שנתפסות כמובילות דיעה מחוזרות יותר. ולמעשה יש חברות רבות שפונות אליהן במקום להשקיע הון עתק בפרסומות.

מובילות דיעה יכולות להיות סלבס, שחקניות, זמרות וכן גם בלוגריות. 

ככל שבלוגריות מחוזרות יותר, הן מבינות שניתן להרוויח מהרשת החברתית כסף. 

תשלום עבור מוצרים שהן למעשה מפרסמות אצלהן בבלוג בידיעת הקוראים או שלא בידיעתם. כך שבסופו של יום, הרבה מאד בלוגריות הפכו ללא יותר מדף פרסומי של חברות גדולות וקטנות.

עכשיו תגידו- מה רע בזה? ובכן- כעיקרון כלום! 

ככה התרגלנו- שמישהו מוכר לנו משהו תמיד. במסווה של תמונה, כתבה או פוסט. ולא, עייני אינה צרה במי שזו פרנסתה. להיפך שיערב לה. 

רק שמבחינתי זה הפך חלק גדול מהבלוגים, הבלוגרים והיוטיוברים ללא יותר משיעמומון אחד גדול. 

בלוגריות טיפוח מעלות תמונה לאינסטגרם שלהן עם עוגת שוקולד וקפה נמס. 

בלוגריות אופנה מפרסמות תמונה שלהן מנקות את השירותים עם המוצר הכי טוב בעולם... 

והכי גרוע, בלוגריות שמעלות פוסט העצמה נשית מדהים. ובסוף המילים: גם אתן רוצות? תעלו תמונה עם "השטאג _____ (תבחרו של של חברה גנרית כלשהי).

וכן, אני מודה שיש משהו מאד נעים בהזמנות להשקות, בליקוק הת** מצד היחצ"ן או הפירמה שרוצה שתמכרי מוצרים שלה. כי משקיעים בך, כי מזמינים אותך לארוחה במסעדה הכי IN בתל אביב, כי את מקבלת מתנות ואפילו תשלום. 

וכן, אני גם מודה שפעם נשאבתי לתוך זה, כי כשאת בתוך המילייה את נחשבת. 

אבל באיזה שהוא מקום וכנראה מתוך נוחות כלכלית שלי, שכן שכרי החודשי מגיע מהבנק ולא מהבלוג, אז מהמקום הזה קצת התעייפתי מהמסחור של הפוסטים, התמונות הממומנות באינסטגרם והסרטונים שמישהו שילם עבורם ביוטיוב. 

והחלטתי לתפוס מרחק מהתעשייה, מהסצינה ומהבלוגוספירה. לא רוצה לפרסם אף אחד, לא רוצה להיות חלק מהג'מעה.

וכך יצא שבכל שנת 2018 העליתי רק 2 פוסטים. כי היה חשוב לי ללכת צעד אחורה ולחשוב ברצינו מה אני רוצה לעשות עם עצמי בעניין הבלוג.

ואז נפגשתי עם חברה מהממת שלי, שאמרה לי: "תכתבי, למה הפסקת? אני אוהבת לקרוא את מה שאת מעלה".

והבנתי. יש לי מה להגיד. ואין סיבה שאשתוק. לכן אני חוזרת לכתוב, לקדם את האג'נדה שלי, גם אם זה יהיה ל-10 קוראות בלבד. לפחות אני אדע שמי שקוראת אותי נהנית ממה שאני כותבת ומהדרך שלי.

ככה נקי.

מקווה שתמשיכו לאהוב אותי גם כך. 

ואם לא לאהוב אז לחבב. 

או לסמפט?

או שרק תקראו אותי 

או שלא :)

כי לכל דבר יש מחיר. במיוחד ללכת עם האמת שלך.

ובינתיים קבלו תמונה בשחור ואדום. ובלי מניירות מיותרות. 

אוהבת את כולכן (ואת כולכם).

XXX

ענת