24.7.2013

לא דיברנו עוד על אהבה (מילים: אהוד מנור).

אני רוצה להקדיש את הפוסט השבוע לכל אוהביי ואהוביי ובמיוחד לילדה יפה אחת שגרמה לי לכמה פרפורים מיותרים בלב...

השבוע נחגג יום האהבה היהודי טו' באב, ומשום שלא ניתן להתחמק, ובינינו, אני גם לא ממש רוצה להתחמק מלכתוב על אהבה, אז לקחתי שיר נפלא שכתב אהוד מנור ז"ל, שיר שמצליח תמיד לרגש אותי ואני מנסה לתת לו פה פרשנות משל עצמי.
אני מבקשת את סליחתכם מראש על הדביקות המסוימת אבל זה יום האהבה, מותר לי!
  
לטעמי, אהבה כמו מרבית הדברים בחיים,  נחלקת לשלושה חלקים:

אהבה למוצרים גשמיים
לא דיברנו עוד על אהבה
ולא ירדנו אל סופה
אין דבר הלחם לא יחסר מחר
אז בוא ושים ראשך על כר.

זו האהבה הכי קלה, אהבה שקונים בכסף, אבל היא גורמת, לי לפחות, להמון שמחה ולכיף גדול. אני שמחה לעשות לכם היכרות עם טומי, האהבה החדשה שלי. טומי הוא חבר חדש שהצטרף למשפחה לאחר שחבר אחר (קלווין), השיב אתמול את נשמתו לבורא... (תמונות של כל "בני המשפחה" בקרוב).
 
משקפי TOMMY נרכשו אתמול באירוקה קניון רמת אביב


אהבה לאנשים
לא דיברנו עוד על משפחה
ולא זימרנו את שבחה
אין דבר הרוח לא יסער מחר
אז בוא ושים ראשך על כר .

האהבה המתגמלת ביותר, אהבה לבן הזוג, לילדים, למשפחה לחברים קרובים ולחברים רחוקים ווירטואלים.
אין תחושה טובה יותר מאשר לדעת שיש לך על מי להישען, שיש לך כתף לבכות עליה בזמנים קשים, ושיש לך קבוצת אנשים שדואגת לך ומעודדת אותך להתקדם ולהגשים את חלומותיך.
את ה"בית" הזה של השיר, אני רוצה להקדיש לבעלי הנפלא, שבלעדיו אני חצי בן אדם (אבל זה כבר שיר אחר)... האיש הענק שלי עם הלב הענק, שנותן לי את הגב הכי רחב שאפשר לתת לבן זוג, את הבמה לשחק עליה את משחק החיים ושמוכן לקבל אותי עם כל השיגעונות והשטויות שלי כאילו שאני האשה המושלמת בתבל.
האיש שאני נשואה לו כבר 7 שנים, וחולקת איתו את חיי כבר למעלה מעשור.
ותאמינו לי, מגיע לו להדליק משואה ביום העצמאות (כבר היה מי שאמר שגבר שנשוי לפולניה, מובטח לו  להגיע לגן עדן, כי גיהנום הוא כבר עובר בחייו)...
אז...
והיום

אהבה עצמית
לא דיברנו עוד על הזקנה
ולא תארנו את חינה
אין דבר התופת לא יבער מחר
אז בוא ושים ראשך על כר.

אוי... זה הכי קשה! משום שחוץ מחוסר הביטחון הקבוע שלנו שמנקר לנו בראש יום -יום שעה -שעה, אנו גם אומה של אנשים ששוקעים ברוטינת העבודה מצאת החמה ועד צאת הנשמה...
אנחנו כל כך עסוקים כל היום בלתרום לעבודה, לעבוד  עוד שעות נוספות, לענות למיילים ולטלפונים גם בשעות הפנאי, ולהיות זמינים כל יום כל היום ללקוחות ולבוסים שלנו, (ושפחתכם הנאמנה גם לוקה בוורקהוליזם).
אנחנו כל-כך עסוקים בטלפון הסלולרי, שאנחנו שוכחים תינוקות ברכבים לוהטים ולא מרוע או מחוסר אכפתיות אלא מחוסר ריכוז.
והכי עצוב שאנחנו כל-כך עסוקים שאנחנו שוכחים להשקיע בעצמנו, לפתח תחביבים, לבלות ליהנות ולאהוב את עצמנו. ואז אנחנו מגיעים לגיל יותר מבוגר- לזקנה, ופתאום נופל האסימון ואז אנחנו מתעצבים על כל מה שפספסנו בדרך אבל זה כבר בדרך כלל מאוחר מידי...

אני החלטתי לנסות ולהשתנות! לא לוותר לעצמי על קיום זמן פנאי ולנסות למצוא לתחביבים שלי זמן בלו"ז. אז הלכתי ללמוד איפור... אני לא מאפרת אף אחת פרט לעצמי ומעולם אפילו לא תרגלתי איפור על אחרות. האיפור והאהבה לאופנה הובילו אותי לפתוח את דף הפייסבוק, בו אני מעלה תמונות, כותבת הגיגים ומשתפת אתכם בשטויות היומיומיות שלי. דבר הוביל לדבר, והחלטתי לכתוב את הבלוג.
זה הכיף שלי, זה התחביב שלי וכך אני מצליחה לחבר לפוסטים כתובים כמה אהבות שלי: אופנה, איפור שופינג ועוד. 
אופנה:
שמלה- מייסי'ס און ליין
נעליים- 9W
איפור

ושופינג:
שמלה של טהרי- מייסי'ס און ליין
שרשרת- איביי


אז נכון שניתן לחיות ולהיות רק עם "סוג" אחד של אהבה, אבל כדי להרגיש שלמים, צריך לדעת לתת ולקבל אהבה מכל הסוגים. ממש כמו שלושת הבתים של השיר הנפלא והאלמותי הזה...

שיהיה לכולנו יום אהבה שמח! ובעצם, למה רק יום? חיים שלמים של אהבה.

וכמובן מזל טוב לנסיך וויליאם, לנסיכה קייט ולג'ורג' הקטן!

שלכם תמיד באהבה ענקית,
ענת.