7.8.2013

על הקשר בין איתי אנגל, צלקות והשירותים החשאיים...

טוב, בטוח יש עכשיו מי שאומר לעצמו: "וואלה, מה עובר עליה? התחרפנה טוטאלית? השמש טיגנה לה את המוח והלחות גרמה לו לנזול דרך אוזן שמאל?"

אז לא! (כן, בכל מה שקשור לחום וללחות... אבל לא בקשר לכל היתר).

אני אפשט,
כשהיינו ילדים, ההורים אמרו לנו: "תלמדו! הכי חשוב ללמוד". אח"כ בגרנו וכמובן אמרו לנו: הכי חשוב להוציא תעודת בגרות, ואז תואר ראשון וכמובן שכדאי גם ללמוד לתואר שני...
ואני ילדה טובה ירושלים (ראשון לציון במקור, אבל לא נתקטנן), למדתי ולמדתי ולמדתי: תעודת מקצוע, ותואר ראשון ותואר שני. ודי!


כשסיימתי ללמוד לתואר השני והיתה בידיי התעודה הנכספת, התחילו שוב בסביבה הקרובה ללחוש: מה לא דוקטורט? מה לא תואר שני מס' 2? מה לא תואר במשפטים? והתשובה היתה לא חד משמעי!
תואר שני- M.B.A (מנע"ס) מהאו"פ...

אבל מה, בגלל שאני אדם שמאד אוהב ללמוד כל הזמן, פתאום נהיה לי חסר. מן חסך כזה שקשה למלא (וכן, ברור לי שהעובדה שאין לי ילדודס קטנים, יוצרת לי יותר זמן פנוי מאשר אמהות לקטנטנים). החלטתי שאני לא מוותרת על לימודים, אני רק משלבת אותם באופן שונה: קורסים, הרצאות והעשרה כללית. כשההחלטה הגורפת היתה: בשום פנים ואופן לא בנושאים בהם אני עוסקת, (בנקאות, כלכלה, מנהל עסקים- מחוץ לתחום(.
החצי, שלומד איטלקית כבר שלוש שנים (ומדבר בבית בעיקר לעצמו, כי מי חוץ ממנו, מבין את שפת הפיצה והפסטה?), קפץ על המציאה...

ההתחלה של מסע ההעשרה היתה בקורס של אסכולות מבית האוניברסיטה הפתוחה, בנושא מלחמות בעולם או "חוויותיו של עיתונאי ישראלי במלחמה". את ההרצאות העביר איתי אנגל, שהיה בכל חור נידח בעולם בו התחוללה מלחמה על מנת לסקר את האירועים מקרוב. זה אומר הרצאות על האביב הערבי במצריים, קונגו, סרביה ועוד. מיותר לציין שכל הרצאה היינו יושבים מרותקים ומפחדים לנשום שמא נפספס מילה.

כשהקורס הסתיים, הלכתי ללמוד איפור (סיפור ישן, כולכן כבר מכירות), ונהניתי מכל רגע.



בין לבין פתחתי את הבלוג, כשדרך הכתיבה בו אני מוצאת את עצמי מעמיקה ידע בנושאים כמו איפור, טיפוח ואופנה. ויותר חשוב מכך, מכירה אנשים חדשים ונהדרים, שפותחים לי צוהר לעולמות חדשים ומעניינים.
אחת הבנות שיצא לי להכיר דרך הבלוג היא אוקסנה, שהזמינה אותי להרצאה בנושא טשטוש צלקות. נשמע נורא? מלחיץ? מדאיג? אז זה מתאים לי!
ההרצאה התקיימה במרפאה לטיפולים אסתטיים – Forever Young שנמצאת בסמוך לקניון רמת אביב. והעביר אותה, ובאופן מרתק יש לציין, דר' אברהמי המתמחה בכירורגיה פלסטית. אז שמענו וראינו מצגת על כל מיני סוגים ודרגות של צלקות (ובשפה פשוטה: מצלקת לא נוראית ועד למחרידת עיניים), ומה הדרך לטשטשן (לא להעלים- זה לא ניתן בד"כ).
אני התעניינתי במיוחד בהרצאה, בגלל צלקת ישנה שיש לי בין הגבות. ושבזמנו אמרו לי הכירורגים שאין שום דרך לטשטש אותה, ושעם השנים כשאזדקן היא תיטמע בינות לקמטים... אבל הטכנולוגיה השתנתה לעין ערוך והיום בהחלט ניתן ע"י טיפולי לייזר לצמצם את הנזקים. אני בהחלט ממליצה למי שסובל מצלקת שמפריעה לו בתפקוד היומיומי או מבחינה אסתטית ליצור קשר (פרטים בהמשך).
ורק כדי שתבינו ממה נגרמה לי הצלקת: (אמא, אם את קוראת את הפוסט, נא לדלג על  השורות הבאות...) תקציר צלקת: לפני 16 שנים, תאונת דרכים, אוטו הפוך, בהריון עם הבת הקטנה, והבן התינוק חגור במושב בטיחות לידי. הנזק: אוטו טוטאל לוסט וזוג משקפיים שהתנפצו לתוך גשר האף שלי. ותודה לאל שזה היה כל הנזק.

אז מה הקשר למוסד?
היום נרשמנו לקורס חדש שיתחיל בנובמבר: "ההיסטוריה הסודית של השירותים החשאיים" בזמן אשכול. מוסד, שב"כ, מודיעין... The Banker בשירות הוד מלכותה... מהיום נא לקרוא לי 007! והמרטיני שלי, שיהיה מנוער ולא מעורבב! (או להיפך)?





ואגב, אני כבר התרגלתי לצלקת שלי, מבחינתי היא זיכרון יומיומי לנהוג זהיר, בטוח ככל שניתן ועם שתי עיניים על הכביש... למרות הכל, החלטתי להשאיר אותה...




וכמו תמיד אני כאן בשבילכן, בבלוג, בפייס, במייל, בטלפון ובבית הקפה הקרוב....  
(אני משתדלת להגיב לכל שאלה או תגובה. רק שלפעמים מעט באיחור בשל אילוצי עבודה).