8.3.2014

הילה בנימין- LOVE, TIME & NATURE

שבת שלום ויום אישה בינלאומי שמח!...

היום אני רוצה לספר לכם על חוויה מהנה ומפנקת שעברתי.
הכל התחיל בהודעה משרון קפלן הנהדרת (אתם בטח מכירים אותה בתור נעלולה ובושמולוגית, או בתור האישה שהפסיקה לקנות), שציפתה לי בפייסבוק ובהודעה הצעה לדגמן את התכשיטים של הילה בנימין.
הילה היא מעצבת תכשיטים אבל בעיניי היא לחלוטין אמנית שיוצרת תכשיטים מלאי משמעות: אהבה, זמן וטבע, (וזו לא רק דעתי האישית, התכשיטים של הילה מוצגים לראווה במוזיאון לאמנות יפנית "טיקוטין" בחיפה).
את הילה אני מכירה לא מעט זמן בשל תחרות פייסבוקית שערכה בעבר ואני התוודעתי ליצירותיה ולשמחתי הרבה זכיתי באחת מהשרשראות. ומעל שנה, הילה ואני בקשר טלפוני, מנסות להיפגש ולהכיר (כי רציתי לייחד לה פוסט כבר מזמן)...
אממה, הגברת-אמנית גרה באשדוד ואני תל אביבית, כל אחת מאיתנו עסוקה מאד וככה כל פעם שקבענו פגישה היא הצליחה להתמסמס לנו.
השרשרת הותיקה והנפלאה שנמצאת אצלי מעל שנה



אז השבתי לשרון בחיוב. וביום שישי חם אחד בפברואר, נפגשנו מספר בלוגריות, כל אחת עם סגנון הלבוש השונה שלה, במתחם התחנה המקסים ופתחנו יום צילומים סופר כיפי (באלוהימא, תשאלו את העוברים והשבים שנעצרו להציץ)...
לצילומים החלטתי על אאוטפיט בצבע ניוד כדי לתת את הבמה והכבוד לתכשיטים עצמם. לבשתי שמלה של Isaac Mizrahi ונעליים של Tahari (הכל חדש ונרכש בנסיעה שלי לניו יורק)

שניה וחצי לפני התמונות, אני אתן את הבמה הוירטואלית להילה שתספר על עצמה ועל עבודתה (וזה רק כי היא באמת כותבת כ"כ יפה ונוגע ללב):
נעים מאוד, שמי הילה ואני צורפת, מעצבת ואמנית רב-תחומית, מתגוררת ועובדת בסטודיו הממוקם ליד הים.
נולדתי וגדלתי בתל אביב, אך הסקרנות שלי לגבי יפן לא ידעה גבולות. בתחילת שנות העשרים לחיי עברתי ליפן כדי לחיות את החלום שלי, ובמשך ארבע שנים גרתי בה ולמדתי את העושר האינסופי של תרבותה.
כשחזרתי הביתה זכיתי במתנה מיוחדת, היכולת לשלב באמנות שלי את מורשת התכשיטים של אבותיי ואת אהבתי הגדולה לתרבות היפנית. העיצובים שלי משקפים את החופש להתנתק מגבולות וממגבלות שאנו מציבים לעצמנו ולהגדיר לדרך חדשה. אני מוצאת השראה ומשמעות בכל מקום ובכל זמן. באמנות שלי אני נותנת משמעות חדשה לאלמנטים ישנים וידועים ברובם על ידי בנייתם למשהו חדש: לב העשוי מהמילה היפנית "אהבה", מעגל עשוי ממספרים, ועוד.

לשמחתי הרבה הילה החליטה לתת לי להצטלם עם שרשרת חדשה דנדשה שטרם יצאה למכירה ואפילו עוד לא עלתה לאתר שלה, וטבעת שעוצבה במיוחד ליום הצילומים.

.





הוסף כיתוב




שרון הילה ואני (כי אם אפשר להציק למעצבת שבורת רגל, מי אני שאוותר)????

(צילומי פנים- אסנת פרלשטיין, צילומי גוף- דיאנה סוסנר שגם ממש הצחיקה אותי על הדרך)...

יום אחרי לא התאפקתי וענדתי את שרשרת הלב המוזהבת שקיבלתי במתנה מהילה


באתר של הילה מוצגות עכשיו כמה קולקציות, ביניהן:
קולקציית "זמן פרפרים" נותנת משמעות חדשה לקונספט הזמן: הפרפרים העדינים, הקסומים, אמנם חיים על זמן שאול, אך לא לחינם הם סמל ליופי וחופש. הזמן נתון במגבלות השעון רק אם אנחנו נותנים לו להיות כך, ובכל רגע אנחנו יכולים לשחרר את מגבלות הזמן, לסדר את החלקים מחדש, לסדר את המספרים מחדש. המספרים לא חייבים לסמל מגבלה. אם נתבונן בהם מחדש נראה שהם חיים.

קולקציית "אהבה יפנית" מספרת סיפור אהבה גדול: הקולקציה מבוססת כולה על המילה היפנית "אהבה", בשילובים עדינים בהשראה יפנית. הקולקציה היא גם הסיפור האישי שלי, וגם הסיפור של כל אחת מאיתנו: אהבות גדולות מהחיים שחווינו, התאהבויות, אהבה עצומה שמתוכה רואים יופי וסמליות, ועם זאת היא עדינה, כמעט שברירית לפעמים.

"לבבות" מיני קולקציה אופטימית ומלאה באהבה של שרשראות עם תליוני לב.

כל התכשיטים עשויים מפליז מצופה זהב ופליז מצופה כסף בשילוב פנינים ואבנים יקרות למחצה.


האתרים של הילה:


מקווה שנהניתם לפחות כמוני ותזכרו שכמו תמיד, אני כאן בשבילכן  בבלוג,  בפייס, במייל, בטלפון ובבית הקפה הקרוב. אל תתביישו ושימרו על קשר!

לא רוצה להפסיד אפילו פוסט אחד?  כדאי להצטרף אלי לרשימת התפוצה ממש פה למעלה בצד שמאל בכפתור JOIN ME הכחלחל. למי שאין ג'ימייל דרך BLOGLOVIN (הציור של האישה העירומה).  וכמובן לעשות LIKE לעמוד הפייסבוק!