5.5.2014

עצמאות אמיתית- לאהוב את הדמות במראה.


יום העצמאות- 

אני ישראלית גאה! בעיניי יום העצמאות הוא אחד הימים הנפלאים של השנה. יום מלא בישראליות, בפטריוטיות ובאהבת המדינה. היום בו מרגישים את ההקלה אחרי יום הזיכרון לחללי צה"ל שהוא אחד הימים הקשים ביותר שלנו כאומה.
כל שנה החורחה ואני יוצאים בערב יום העצמאות לראות זיקוקים ולאכול פלאפל ליד בניין העירייה בת"א. היש יותר קלישאתי ופתאטי מזה? לא! אבל זה הכי כיף בעולם (אמרה זו ששונאת לחץ, צפיפות והמון אדם)...




אגב קלישאות, בהתחלה רציתי להיות להעלות פוסט כחול לבן לכבוד יום העצמאות בסגנון הזה (בערך)...



























אבל ככל שהשקעתי מחשבה בנושא, החלטתי לקחת את "פוסט-העצמאות" שלי לכיוון אחר, שונה לגמרי. 

כשפתחתי את הבלוג הזה והתחלתי להעלות פוסטים, ידעתי שאני מכוונת לנישת קוראות צרה יחסית. בניגוד לבלוגים אחרים שמנסים, ובצדק מסויים, "לקלוע" לטעמם של קוראים רבים, הרי שאני כותבת בעיקר לנשים כמוני: לא נערות, לא דקיקות גיזרה, מה שנקרא "נשים אמיתיות" (צמד מילים שנוא עלי במיוחד, אבל בזה כבר דנו בפוסט אחר). 
האג'נדה שלי, שעוברת כחוט השני בכל מה שאני כותבת, היא: שכל אישה יכולה להיראות טוב. ללא קשר לגיל, משקל, גובה, גזרה וכו' (ויסלחו לי הגברים שאולי קוראים פה על הכתיבה בלשון נקבה, אבל אני בהחלט מכוונת גם אליכם). 
נכון, ללמוד לקבל את עצמך ולאהוב את הבבואה שנשקפת אליך מהמראה, לא קורה ביום ולא בחודש. זה תהליך שלוקח לו זמן, אבל הוא לא יתחיל לקרות אם לא תחליטי שזהו היעד והמטרה הבאים שלך. כי אף אחד לא הורה ולא בן זוג ואפילו לא פסיכולוג (ובטח לא בלוגרית דה-לה שמטע כמוני), לא יוכל לשכנע אותך שאת נהדרת.

לאורך מרבית תקופת חיי הן בנערותי והן בבגרותי, לא באמת אהבתי את עצמי, את המראה שלי. תמיד הייתי גבוהה מידי (1.73) ובגיל ההתבגרות עמדתי כפופה ושפופה כדי לנסות להתאים לגובה של יתר הבנות בכיתה, תמיד היה לי טוסיק עם נוכחות בימתית (גם כששקלתי 58 ק"ג ופחות), מידת נעליים- גונדולות (41 ביום סטנדרטי, אבל לפעמים ביום סופר אביבי אני 40.5). ואני הרי בחורה כ"כ קטנה וקוקטית בנשמה...



בשנים האחרונות החלטתי שדי, אני כנראה כבר לא אוכל להיראות כמו כל הדוגמניות העדינות והרזות והגיע הזמן גם להפסיק לראות בהן את מודל היופי האולטימטיבי. ואז כנראה יצאתי לעצמאות. אני נוטה לחשוב שזו בעיקר "עצמאות מחשבתית", היינו להפסיק להיכנע לפרדיגמות שמוכתבות לנו ע"י "אלוהי הפרסומות" ולהתחיל לבחון באמת את האדם שעומד מולך במראה. ו- וואלה, לא רק שהמצב לא גרוע, הוא אפילו טוב ממה שחשבתי כל השנים...
ולכן, מבחינתי "חגיגות העצמאות" הן כל השנה, מסיבה אחת גדולה של אופנה, צבעים וגזרות שהולמים אותי (אני לא מהבנות שלובשות מה שהכי טרנדי, אלא מה שהכי מתאים לי). והמון אהבה עצמית אמיתית ללא צביעות וללא העמדת פנים.

ורק להוכיח לכן שלאהבה עצמית אין מידה, וללוקים הורסים אין גיל (כמובן בחו"ל, בארץ קצת קשה יותר למצוא נשים בוגרות אפופות סטייל הורס), 2 נשים אמריקאיות ששבו את ליבי בחודש האחרון:

הראשונה: אן ממיניסוטה (בת 51) בעלת הבלוג המעולה: blue hue wonderland 
http://bluehuewonderland.blogspot.co.il/


 והשניה: תותחית על בפני עצמה Baddie Winkle (בת 86), ולדבריה היא: "stealing your man since 1928" חפשו אותה באינסטגרם תחת הכינויbaddiewinkle  (מעל 82 אלף עוקבים, לא תפספסו)...
https://www.facebook.com/baddiewinkle
וקצת אני (כי בכל זאת התלבשתי, התאפרתי, הצטלמתי והשקעתי)...
השמלה והתיק  נרכשו בוורשה

נעליים- פלייפוט 
(חומות כהות למרות שנראות שחורות)

חולצה- זארה

חצאית- גולף
נעליים- פלייפוט (כסופות)
תכשיט- איביי

שמלת מקסי- קלווין קליין

נעליים- פלייפוט (שחורות)



































שמלה- טהרי

נעליים- מייקל קורס

משקפיים- טומי הילפיגר (נרכשו באירוקה)







































עד כאן להיום. אני מאחלת שיהיה לכולכם יום עצמאות שמח!
צאו, תחגגו, תאהבו ורק שימרו על עצמכם.





















ובינתיים להתראות, ותזכרו שכמו תמיד, אני כאן בשבילכן בבלוגבפייסבמייל, בטלפון ובבית הקפה הקרוב. 
אל תתביישו ושימרו על קשר!

לא רוצה להפסיד אפילו פוסט אחד?  כדאי להצטרף אלי לרשימת התפוצה ממש פה למעלה בצד שמאל בכפתור JOIN ME הכחלחל. למי שאין ג'ימייל דרך BLOGLOVIN (הציור של האישה העירומה).  וכמובן לעשות LIKE לעמוד הפייסבוק!