4.8.2014

אלה טקאץ'-דריזין לוקחת את האו״ם בסטייל



שלום שלום (ואין שלום)?

הקדמה (כי לכל דבר טוב יש התחלה, אמצע וסוף)...
מידי פעם יוצא לי להיפגש עם אנשים בעלי השפעה בד"כ, בשל התפקיד שלי, האנשים הללו הם כאלה שמשפיעים על הכלכלה הישראלית ולעתים גם מחוץ לגבולותיה של הארץ.  אנשים בתפקידים בעלי השפעה ציבורית ומדינית עדיין לא יצא לי לפגוש.
מזה תקופה אני חברה בקבוצת פייסבוק בשם "מתלבשות" של הסטייליסטית לילי קורל (שביקרה אצלי כאן בפוסט אורח). 
ולמה אני מספרת לכם את כל ההקדמה הזו? אתם וודאי שואלים את עצמכם... והתשובה היא שלקבוצת המתלבשות הצטרפה לאחרונה אלה- בחורה חדשה ולא מוכרת (לי לפחות), בעלת סטייל מפותח וים של שיק. וככה תוך כדי שחברות הקבוצה מתוודעות אליה, הסתבר לנו שהיא גרה בניו יורק (יאמי), והיא גם גברת מאד מאד עסוקה. כשחקרנו קצת יותר לעומק (טוב לא באמת היתה פה כזו חקירה צולבת), התברר גם שאלה היא ראש המטה של שגריר ישראל באו"ם.
אז בימים הללו שאינם פשוטים כלל, בתקופה הקשה מאד שעוברת על ישראל, לא יכולתי להתאפק וביקשתי
לקבל את הכבוד ולארח בצל קורתי פוסט אופנתי-מדיני, ולשמוע איך מצליחים לשווק את האינטרס הישראלי
בעולם, לשמור על שפיות (לפחות מסוימת) וגם לזכור לשמור על סטייל הורס...  

קבלו את אלה טקאץ'-דריזין שלוקחת את האו"ם בסטייל


סוף שבוע, השעה שמונה בערב. סוף סוף השכבנו את הילד לישון מתיישבים על הספה מסתכלים אחד על
השני והנייד שלי מצלצל (שוב בפעם המיליון לאותו יום). בצד השני היועץ המדיני של המשלחת מעדכן
שהקבוצה הערבית קוראת לכינוס דיון חירום במועצת הביטחון על רקע המבצע בעזה. העייפות כמעט
משתלטת עלי - עוד דיון חירום, עוד נאום, עוד מסיבת עיתונאים. איפה זה נגמר? לאט לאט האדרנלין מתחיל לעשות את שלו - מסתכלת במראה וחושבת על החיילים בעזה שלא ישנו כבר שבועות. הם שם נלחמים בכל כוחם בחזית הצבאית ואנחנו כאן בחזית המדינית חייבים לתת את כל מה שיש לנו.
מרימה את הטלפון ומחייגת לרון (הבוס שלי הידוע בכינויו- שגריר ישראל לאומות המאוחדות).
הוא עונה לי: ״שלום שלום לראש המטה שלי... יש לך עדכונים בשבילי?״
״רון, כינוס דיון חירום במועצת הביטחון הלילה בחצות, אני מתארגנת ונוסעת למשרד. צריך לעבוד על הנאום
ואני רוצה גם להוסיף כמה מסרים חדשים למסיבת העיתונאים". 
מנתקת את הטלפון ורצה לארון. המחשבה מפוזרת לחלוטין

It is time to abandon the romantic notion of Hamas as 'freedom fighters'
 it should be clear by now that it is a radical terror organization  

אוקיי,  זה מסר לא רע לקהילה הבינ"ל אני צריכה להכניס את זה לרשימת המסרים,
טוב חלאס עם חמאס עכשיו מה לעזאזל אני לובשת???
ג׳קט שחור? אבל לבשתי שחור בדיון הקודם. אולי בורדו? מנסה..  לא נראה לי גם...
ואיזו חולצה? שחור עם שחור קודר מדי ולא בא לי חולצה מקושקשת.
אולי שהטלפון יפסיק לצלצל כבר כדי שאוכל להתארגן ולצאת מתישהו מהבית.
המסקנה ברורה - כבר היו כל כך הרבה דיוני חירום למיניהם מאז שהמבצע התחיל שכבר אין לי מה ללבוש! מכירות את זה שבטירוף של זמן מנסות אינספור תלבושות ופתאום שום דבר לא נראה לכן... כשלא הולך אז
לא הולך ולא יעזור כלום.
ניסיון אחרון לאסוף את המחשבה - צריך משהו אלגנטי, בכל זאת מועצת הביטחון אבל לא מתאמץ כי בכל
זאת מדובר בהקפצה. בסופו של דבר אני מחליטה על קו ציוני כקונטרה למשלחת הפלסטינית שבכל דיון מתהדרת בכאפיות. חולצת שיפון לבנה עם ג׳קט כחול ומכנס סקיני שחור.
משלבת את האקקססורי האחרון שקניתי יום לפני ב - forever21 , תופסת את המייקל קורס השחור,
נשיקה לבעל, מבט חטוף על גוש החמידות שישן במיטה שלו מחובק עם הינשוף ויאללה לדרך.
עוד קרב דיפלומטי בין כותלי בית משפחת האומות המאוחדות - חתיכת משפחה בהפרעה.

כן אני יודעת או״ם שמום ותמיד השאלה למה אנחנו משקיעים שעות  ארוכות ומתישות בזירה כה אטומה
ולעיתים קרובות עוינת לישראל. אך האמת היא שבמציאות בה מרבית הסכסוכים הבינלאומיים מגיעים
לשולחנה של מועצת הביטחון איננו יכולים להרשות לעצמנו להיעדר מזירה חשובה זו. האו״ם הינו חזות
הקהילה הבינלאומית, קדמת הבמה הגלובלית  ועבורנו זהו קו החזית המדינית בו אנו נלחמים במילים
ורטוריקה על זכותה של ישראל להתקיים בביטחון וזכותה להגנה עצמית.

אז נעים מאוד. שמי אלה ומזה חמש שנים אני גרה בניו יורק ועובדת במשלחת ישראל לאו״ם בתפקיד ראש המטה של השגריר פרושאור. בין דיון לדיון ואינספור ריצות לאולפני החדשות, כדי לשמור על השפיות שלי אני אוגרת בגדים ומקומות שווים לקנות אותם. אז כן אני חובבת אופנה מושבעת (שלא לומר מכורה) וכך פגשתי בענת המדהימה.  נפגשנו לא מזמן דרך קבוצת פייסבוק בשם מתלבשות שמאז המבצע בעזה הייתה עבורי פינה של שפיות שעודדה אותי לקום כל בוקר (גם אם ישנתי רק שעתיים או שלוש) ולמרות העייפות לא
להתעצל ולשאוף למראה של מיליון דולר. והנה התמונה של יום למחרת שמונה בבוקר מתייצבת במשרד
אחרי שחזרתי הביתה בשלוש לפנות בוקר.

כשענת ביקשה ממני לכתוב פוסט אורח הסמקתי ולא האמנתי לכבוד שנפל בחלקי. אז תודה לך יקירה על ההזדמנות המיוחדת מקווה שלא שעממתי.
ואם מישהי מכן באה לתפוח הגדול ומחפשת מציאות אני כאן בשבילכן


תודתי הרבה מכל הלב לאלה, ורק כדי שתראו שיק אמיתי מהו, "חפרתי" לה בעמוד הפייס האישי,
(כמובן שללא רשותה, מה אני באו"ם)? ושליתי כמה תמונות של אאוטפיטים משגעים (פעולה לא
פשוטה בכלל כי יש המון)...


.
.



בתקווה לימים שקטים, רגועים ומשעממים לאלה, לרון ולכולנו...
אוהבת,
ענת

להתראות בינתיים, ותזכרו שכמו תמיד, אני כאן בשבילכן בבלוגבפייסבמייל, בטלפון ובבית הקפה הקרוב.  
אל תתביישו ושימרו על קשר!

לא רוצה להפסיד אפילו פוסט אחד?  כדאי להצטרף אלי לרשימת התפוצה ממש פה למעלה בצד שמאל בכפתור JOIN ME הכחלחל. למי שאין ג'ימייל דרך BLOGLOVIN (הציור של האישה העירומה).  וכמובן לעשות LIKE לעמוד הפייסבוק!