8.3.2015

סרטן באמצע החיים

היי,
כבר כמה ימים טובים אני יושבת וחושבת (למעשה שוכבת וחושבת) אם כן או לא לכתוב את הפוסט הזה. ותאמינו לי יש לי סיבות כבדות משקל לכאן ולכאן:
זה עומד להיות פוסט אישי מאד. יתכן שאישי מידי
זה עומד להיות פוסט לא פשוט או קל לבליעה
די ברור לי שבעוד תקופה כשהפוסט הזה יקפוץ לי לעיניים הוא לא יוסיף לי שמחת חיים
והכי גרוע, אין לי פה שום מוסר השכל או משהו חכם להגיד בסיומו.
אבל, למרות כל אלה, אני מרגישה מחוייבת לענות ללא מעט קוראים שמלווים אותי בשנתיים
האחרונות ולא כ"כ מבינים לאן נעלמתי פתאום.
אני חייבת להודות לכ"כ הרבה אנשים שמלווים אותי בתהליך
ויותר מהכל אני מרגישה מבורכת בחיים עצמם!

ואחרי ההקדמה הכ"כ ארוכה, לסיפור המעשה:
לפני כחודש בסוף ינואר החלטנו אני ועוד חברה לעבודה ללכת ולעשות בדיקות במכון "ארבר"
בבי"ח איכילוב. בדיקות שהבנק מסבסד, לגילוי מס' סוגי סרטן.
מה זה אומר "החלטנו"? אני שונאת רופאים, משתדלת לא להיבדק ולא לראות מרפאות/ מעבדות
כבר שנים. אז "החלטנו" אומר שהחברה הזו (שבדיעבד הצילה לי את החיים) פשוט לקחה עלי
אחריות וקבעה לנו תור לבדיקות.
כמובן שלבדיקות הגעתי בריאה לחלוטין (מכירים אותי, לא? בריאה, לבושה ומאופרת), במחשבה
ש"סבבה התארגנתי על חצי יום חופשה לשופינג"...
אז זהו. שלא.  בבדיקות גילו אצלי בצוואר הרחם גידול שלא מצא חן בעיניי אף אחד, הריצו
אותי לביופסיה והודיעו לי שיש חשש כבד לסרטן צוואר הרחם.
עכשיו תגידו, ברור! את לא אחראית! לא ביצעת בדיקות פאפ שנים!!
והתשובה שלי תהיה: אתם צודקים 100%. רק מה? זוכרים שאמרתי שאין לי לקח או מוסר
השכל לפוסט הזה? אז הרי עובדה מעניינת: לבדיקות פאפ יש 40% טעות (ואת זה לא מגלים לנו,
אפילו רופאי המשפחה לא יודעים)... וכנו אחת שנפלה בכל סטטיסטיקה אפשרית, הבדיקות שלי 
יצאו תקינות! אבל הביופסיה הראתה שהמצב הפוך ב-180 מעלות מתקין...
מפה לשם ובלי להלאות אתכם, בחרתי לי רופא מנתח מצויין (פרופ' דן גריסרו), הזזתי הרים וגבעות
כדי לקצר תהליכי בדיקות ונכנסתי לניתוח מאד לא סימפטי להוצאת החבר/אויב החדש/ישן מהגוף שלי.

וזהו, כרגע אני כבר בבית, שבוע לאחר הניתוח, מחלימה לאט לאט, מקווה ומתפללת שהרע ביותר 
מאחוריי ומרגישה, למרות הכל מבורכת!
מבורכת בחיים שקיבלתי מחדש
מבורכת בבעל שעוזר ותומך נפשית ופיזית בתקופה הקשה ביותר של חיי.
מבורכת במשפחה נהדרת שעוזרת ותומכת (ואני סימפטית עכשיו בערך כמו היטלר)...
ומבורכת בהמוני חברים נהדרים שתומכים ומעודדים וגורמים לתקופה הזו להיות טיפ- טיפה פחות גרועה.

ובמיוחד אני רוצה להודות לאודליה ומשה על כל העזרה, לענתי, לאוריתי לשרית, לאלי לאופיר ולחנן 
ולכל החברים לעבודה שדואגים.
וגם לנטלי המתוקה שדאגה שלא תחסר לי פודרה.... ולאמירוש שהוא תמיד איש מקסים אבל התגלה
כחבר אמיתי.
והכי הרבה לחברות הכי טובות בעולם שיודעות שאסור לרחם עלי וצריך להיות איתי ציניות ומטורפות
למרות שלא קל להן.
אהובותיי הביישניות: ליתי, לילו, ג'ולסיק, כאף וכאפיפה- חולה עליכן ימבות!!!

ולכל מי שאוהב ותומך- תודה והמון אהבה מכל הלב!

ואולי כן יש מוסר השכל לפוסט והוא למרות כל הקשיים שברדך, לעולם אל תפסיקו
לתת אמון בסובבים אתכם ולעולם חושו מבורכים על הטוב שבחייכם! ולמרות הכל, לכו להיבדק!!!


ושניה לפני שנכנסתי לניתוח כמובן שביקרתי אצל חיים סמוראי (תגללו עד סוף הפוסט הזה ותבינו למה סמוראי) הספר האהוב שלי (כי צריך לשמור על פאסון ולוק גם בימים קשים)...

אוהבת,
ענת.

תזכרו שכמו תמיד, אני כאן בשבילכן בבלוגבפייסבמייל,
בטלפון ובבית הקפה הקרוב. אל תתביישו ושימרו על קשר! 


לא רוצה להפסיד אפילו פוסט אחד?  כדאי להצטרף אלי לרשימת התפוצה ממש פה
למעלה בצד שמאל בכפתור JOIN ME הכחלחל. למי שאין ג'ימייל דרך BLOGLOVIN 
(הציור של האישה העירומה).  וכמובן לעשות LIKE לעמוד הפייסבוק!