29.4.2015

קבלה עצמית וקבלת האחר. פוסט אורח של מיטל אולנטוך

פרולוג,
את מיטל אולנטוך הכרתי ב- PLUS SIZE FASHION WEEKEND, בו לקחנו שתינו חלק בתצוגת האופנה בגאלה אשר פתחה את האירוע. כדרכי, המשכתי לעקוב אחרי מיטל (כן, אני סוג של סטוקרית לגבי אנשים שמעניינים אותי), וגיליתי בחורה מוכשרת, חכמה, סקסית בטירוף ומצליחנית שעוסקת בהפקת אירועים ומתן שירותי סטיילינג לנשים.
לפני כשבוע זרקתי למיטל כדור: "תכתבי לי פוסט אורח". אגב, לא ידעתי עד כמה זה מלחיץ את מי שאני פונה אליו, עמכם הסליחה (או שלא)... מיטל לא רק תפסה את הכדור בשתי ידיים, אלא כתבה פוסט שהצליח לרגש אותי עד מאד.
ענת פנתה אלי לאחרונה וביקשה ממני לכתוב טור אורח בבלוג שלה, חזרתי והסברתי לה מספר פעמים שבלוגרית אני לא ורמת הסבלנות שלי לפוסטים ארוכים תמיד נגמרת ברגע שמופיע האזהרה של read more להמשך הפוסט, שם הסבלנות שלי לרוב מתפוצצת, זה לא אישי, פשוט נולדתי עם מנה מאד קטנה של יכולת ריכוז שאותה החלטתי לנהל בקפידה. את הריכוז שלי אני חולקת בין המשפחה, חברי אמת (הכוונה ללא וירטואלים) והפיתוח אישי שלי (לימודים וקריירה), כך שפשוט אין לי רזרבה להשקיע במה שנמצא אחרי סימן האזהרה של הread more.
אך ענת התעקשה והצליחה. אני מוצאת את עצמי  כבר מספר ימים חושבת על נושא לכתיבה? ענת הנחתה אותי שהבלוג עוסק בקבלה עצמית, אג'נדה חברתית נשית, לייף סטייל, אופנה, טיפוח ויופי, בקיצור כל אותם הדברים שגם אני מאמינה וחיה על פיהם, ויחד עם זאת לא מצאתי נושא אחד מעניין לכתוב עליו.
היום עלתה לי הארה, אפרופו "קבלה עצמית" ובעקבות הדיון באשר ליחסי כלפי גופי, התזונה והדיאטה שלי החלטתי שהיתי רוצה לעצור ולדון בקבלת האחר, ה"אחר" הוא לכאורה נושא כל כך טריוויאלי שאיכשהו שכחנו לרגע לעצור ולחשוב עליו. 
מכיוון שאני לא יכולה לדבר על אף "אחר" בגוף ראשון, אני רוצה להציג את עצמי כדוגמא ל"אחר", הסיבה שאני עושה את זה היא שהתגובות שאני מקבלת לחלוטין משקפות עד כמה אנחנו מושפעים ממראה כללי- תווי פנים, מבנה גוף, סגנון לבוש, הבעה, תספורת וכו' כשאנחנו יוצרים ל"אחר" זהות מסוימת שלפעמים עשויה להיות לחלוטין מנותקת מהמציאות.
המשפטים החוזרים שאני נוטה לשמוע מנשים בשלל מידות, ואני מתכוונת לשלל מידות , 34-54, הן כולן בסגנון של: "זאת לא חכמה, עלייך הכל יפה, לך קל עם הנתונים שלך, לי אין את היופי, הסטייל הבטחון הזה שיש לך ובכלל יש לך נתונים מעולים? "
סיריוסלי? נתונים מעולים??  אני שמנמוכה, תמיד הייתי ותמיד אהיה אני גמדה, 165 ס"מ ביום טוב, עד לאחרונה היתי מידה 48 , לראשי ליפה, שבתוספת 3 ליטרים של חומרי לחות יהיו שיקראו לה תלתלים ועוד אסופה של  נתוני גוף שאני לחלוטין מנסה להתעלם בהם.
איכשהו הצלחתי לגרום לכולכן לא לראות את זה, טוב נו זה לא קרה במקרה, אני עובדת בזה, אני משקיעה שעות ארוכות בחשיבה על הבלטת הנתונים שאני אוהבת בעצמי והתעלמות מוחלטת באלו שאני לא, נהייתי אלופת התכסיסים וקוסמת ברמה בין לאומית בהעלמת הבטן התחתונה שלי והרגליים הקצרות שלי על חשבון המחשוף המהמם שלי והדגשת השפתיים העסיסיות שלי, השתכנעתן? יופי, תודה, אני עובדת על זה רק 35 שנה.
האמת שזה לא מדויק, אני עובדת בזה 15 שנה בדיוק. עד לפני 15 שנים האמנתי שבנות במבנה גוף שלי הן בהכרח בוצ'ות, אין להן מה ללבוש, אין להן מה לנסות בכלל לחפש להיות אופנתית ובסטייל, המצב אבוד וחבל אפילו להתאמץ להכנס לחנויות, מוכר? אז תחשבו שזה היה לפני 15 שנים כשהמדעות הקמעונאית לפלאס סייז באמת לא היתה קיימת. 
ככה האמנתי עד ליום שהגיע המהפך התודעתי שלי, זה קרה כשהתחלתי עבודה חדשה באיזה מוקד טלפוני, במטרה להרוויח קצת כסף ל"טיול הגדול", המוקד היה מורכב בעיקר מצוות עצום של חבר'ה צעירים ומגניבים שרובם הגדול היו סטודנטים. אצלינו במחלקה היו שני שמות שחזרו על עצמם – "עדי היפה הקטנה" ו"עדי היפה הגדולה", לא עברו יומיים ופגשתי את עדי היפה הקטנה, השם היה לי לחלוטין ברור ומוצדק, היה מדובר בבחורה יפיפיה, רזה וגבוהה שנראה כמו דוגמנית מז'ורנאל, ואם ככה נראית "עדי היפה היפה הקטנה" תהיתי איך יכולה להכנס לאותה משבצת אך עם סיומת כה מעליבה  בחורה בשם "עדי היפה הגדולה"? מספר שבועות לאחר מכן וללא שום אזהרה מוקדמת, נתקלתי ב- "עדי היפה הגדולה" וווואוווווו!!! נפלה לי הלסת! החסרתי פעימה! בחיים שלי לא ראיתי בחורה כל כך יפה, קורנת, זוהרת, מהפנטת. סוג של נסיכה מהאגדות של דיסני, הכלאה של סינדרלה, ג'סמין, בל ובת הים הקטנה, היה בה כל מה שיופי נשי היה צריך להכיל בהגדרתו, ממראה חיצוני , סטייל בלבוש, חיוך כובש  ועד גינונים נשיים, והכי הזוי שהיפיפיה המהפנטת הזאת היתה שמנה (!!!), לא שמנמנה, שמנה! לא האמנתי למראה עיני, כל היום ניסיתי להבין איך זה יכול להיות ואיך יתכן שהיא מוצאת בגדים כאלו מעלפים למידות שלה, התביישתי לשאול שחלילה לא אפנה את תשומת ליבה ל"חסרון" היחיד שלה, שהיא שמנה.
באותו יום חזרתי הביתה והודעתי לאמא שלי- "מעכשיו, אני אעבוד בלהיות יפה", כמובן שנשמעתי קצת קוקיה כמו שאני תמיד נשמעת כשאני מקבלת החלטה. אבל מאז אני עובדת בזה, אני משקיעה כל רגע פנוי במראה שלי, בנתוני הגוף שלי ובסטייל שלי- אני תמיד שואפת מצד אחד לשפר את נתוני גופי מבחינת תזונה נכונה וכושר, גם אם זה לא הופך אותי לרזה, אני מעדיפה שלא להכניס לגוף שלי ג'אנק פוד או אוכל מטוגן. אגב שוקולד זה לא ג'אנק זה אלוהים. ובו במקביל אני כל כולי חיה ונושמת אופנה וסטייל, אני דואגת שהעולם הזה תמיד יקיף  אותי בכל תחום בו אעסוק כי אם  "עדי היפה הגדולה" העיזה לדפוק כל יום הופעה עוצרת נשימה כך אעשה גם אני.  אני לא  נמנעת מלנסות למדוד מה שבא לי בכל רשתות האופנה  כשזה לא באמת משנה באיזו מידה אני באותו רגע נתון. אני לוקחת אוויר וצוללת לתוך החנות, תמיד אמצא מה למדוד גם אם זה יסתכם בצעיף. הדבר הנוסף וכנראה שהחשוב ביותר שאני מקפידה לעבוד עליו הוא החיוך שלי ,כי למדתי שלפעמים גם כשאת קצת עצובה אבל מתעקשת לחייך לאחרים החיוך החוזר שלהם מעודד אותך טיפה לשוב ולעבוד על עצמך (מהכוונה החיובית של המילה) ומנגד מערפל קצת את הביקורת העצמית היומית שלך.
אז דעו לכם שאין "אחר" שהוא באמת שלם, כל אחר גם אם הוא נראה מושלם, יפה, מאושר, מחייך ושמח בחלקו, אותו אחר עובד בזה ימים כלילות, זו העבודה הכי קשה שיש וזו עבודה שלא יוצאים ממנה לחופשה או פנסיה. פרגנו "לאחר" באיזה חיוך, אחרי הכל הוא עבד כל כך קשה בשביל זה .







ביי בינתיים ונשיקות ממני ואל תשכחו שכמו תמיד, אני כאן בשבילכן בבלוגבפייסבמייל,
בטלפון ובבית הקפה הקרוב. אל תתביישו ושימרו על קשר! 

לא רוצה להפסיד אפילו פוסט אחד?  כדאי להצטרף אלי לרשימת התפוצה ממש פה
למעלה בצד שמאל בכפתור JOIN ME הכחלחל. למי שאין ג'ימייל דרך BLOGLOVIN 
(הציור של האישה העירומה).  וכמובן לעשות LIKE לעמוד הפייסבוק!

בקשה לי אליכם: אם יש לכם בעיה בקריאת הפוסט ממחשב נייח אנא תשנו את ההגדרות ל"הצג גרסה לאינטרנט" (ותעדכנו אותי בבקשה, בלוגר עושה לי בעיות לאחרונה).