29.5.2015

כוחה של מילה

זה סיפור עצוב על אישה כהת עור שסבלה כנראה מדחייה כל חייה בשל צבע עורה ויום אחד, כשלתחושתה הופלתה שוב, החליטה להעלות פוסט נוקב בפייסבוק
זה סיפור עצוב על גבר מאושר, שלא הפסיק לתרום לחברה הישראלית כל ימיו, בבחירת העבודה  והתפקידים בהם עסק, ולחם באפלייה בשעות הפנאי.
זה סיפור עצוב על אומה שלמה שקראה פוסט בפייסבוק והפכה את האיש הזה בן לילה לאויב הציבור מס' 1, עד שהאיש לא יכל עוד והחליט לסיים את חייו.
וזה סיפור מאד עצוב על מי שנותר מאחור עם המון סימני שאלה.
על אמא אחת, כבר לא צעירה, כבר לא כ"כ בריאה, אבל נורא עצובה.
אמא שלא מבינה איך הבן שכה אהבה וכה התגאתה בו כבר אינו איתה.
ואתה עומד מול האמא היקרה הזו, ואין לך תשובות, הרי גם אתה שיתפת פוסטים של ביוש בעבר,
גם אתה חשבת שאם נעשה "שיימינג" ל"ישראלי המכוער" אולי יהיה פה טוב יותר.
אז לא, זו אינה התשובה ולא הפיתרון, כי בעוד שאנחנו מביישים בלחיצת כפתור וממשיכים הלאה בחיינו, האנשים המבויישים נותרים עם אות הקין והצלקת בנפש ולא תמיד ממשיכים בחייהם.

אני הבטחתי שלעולם לא אשתף פעולה עם ביוש פומבי. לאמא לאה זה כבר מאוחר מידי, אבל אולי בכך אציל אמהות אחרות מעצב שאין לו סוף.