3.7.2015

לירון נגר "תופסת מקום"

את לירון נגר הכרתי בקבוצת מתלבשות בפייסבוק, ומהשנייה הראשונה התאהבתי ביפיפייה עם הרעמה המתולתלת. על פניו, לירון היא הבחורה הכי ביישנית ועדינה שפגשתי, אבל מאחורי הרעמה מסתתרת לא פחות מאשר לביאה מדהימה. כשנודע לי שלירון הצטלמה לתערוכת צילומי העירום "תופסות מקום" הייתי חייבת לתת לה במה אצלי לספר את סיפורה.

על התערוכה-
פרויקט ביוזמתה של השחקנית מיכל גרינוולד,שהשתקמה מבולמיה ושמה לה למטרה להעצים נשים לחיות כפי שהן. הפקת הפרויקט-לליה לב ארי, צילום אילן בשור. 

הסיפור של לירון נגר-
לפני מספר חודשים, בעודי ממלאת את מצברי ההשראה שלי בפורום "אופנה מלאה" החביב עלי, נחתו  עיני על מודעה מסקרנת של מיכל גרינוולד. המודעה ביקשה לאתר משתתפות לטובת פרויקט צילום ייחודי של נשים מלאות תחת דגל של מודעות גופנית, שינוי קונבנציות חברתיות והעצמת נשים. עד אז הכרתי את מיכל, בשמה בלבד, כמשתתפת פעילה בפורום. לא נדרשו יותר ממספר רגעים כדי לחוש שהפנייה כאן היא מאד אישית, שיש כאן מסר עמוק ומשמעותי שהולך לחולל שינוי מהותי בשיח.
לקחתי נשימה עמוקה וישבתי לכתוב. כתבתי וכתבתי בנשימה אחת. את כל נשמתי כתבתי שם. כתבתי וביקשתי שתכלול אותי.
אני, שאף פעם מעולם, לא העזתי לבקש עבור עצמי, שאפילו על נרות יום ההולדת שלי, אני מבקשת עבור אחרים, צרחתי אל הדף את הרצון שלי להיות חלק מזה. לתפוס מקום. שלחתי את המילים ואת הכוונות וחיכיתי.
שתיקה.
שבועות חלפו. חככתי בדעתי והחלטתי ליזום את אותם שני מהלכים שאני תמיד מזהירה מפניהם את אלה שאני חפצה ביקרם. התלהבות יתר והזמנה עצמית. פניתי למיכל בשנית.
תזכורת עדינה לצרחות שצרחתי  (נואשת..?) והיא שמעה. שמעה וגם הקשיבה.
לא חלפו שעתיים וקיבלתי ממנה טלפון ראשון. דיברנו כמי שמכירות שנים.
חסרת אוויר והלומה מעט, שיתפה אותי, שכאשר הגתה את המיזם והעלתה מודעה ראשונה, לא העלתה על דעתה, כמה בוערת הקרקע תחתיה. היא קיבלה מאות פניות מנשים שניאותו, ממש כמוני, נרעשות ונרגשות לקריאה. היא הזמינה אותי בחיבוק ענק למפגש חשיפה ראשון, לשמוע יותר לעומק  ולפגוש את העושים במלאכה, כולם מן השורה הראשונה בתחום, התנדבו ללא תמורה,לקחת חלק ולשנות את עולמם במעשים.
ספרתי את השניות עד יום המפגש. בצדק, ספרתי. עד כמה שהתרגשתי להכיר את הצוות, נפעמתי, עד כדי נפילת הלסת, לפגוש בנשים. היו שם מלכות יופי, מנהיגות אופי, אמיצות בצורה שלא תתואר, והן באו בכל האריזות, הגדלים והצבעים. עינכם הרואות.
מיכל, הוגת הפרויקט, עטפה אותנו בקבלה, חיזקה את הבחירה שלנו וליוותה את יד ביד במסע החדש והלא מוכר הזה. לצורך המסע בחרה עבורנו בקפידה את הצוות המדוייק והמעצים ביותר והפקידה אותנו בידיו המסורות והבוטחות. הם היו ההורים והמנטורים שלנו ברגעים הקשים. לצידנו תמיד ללא תנאים מקדימים ובהתנדבות מלאה. עשו כמיטב יכולתם לספק לנו סביבה בטוחה ומוגנת. העניקו לנו מחוכמתם וניסיונם האישי ואפשרו לנו לגדול בלי פחד.
בהזדמנות זאת, אני רוצה להודות שוב, מעומק לבי, למיכל-אישה של חלומות ויוזמות, שהעניקה לי זכות ענקית ומתנה לחיים. ללליה-מפיקת המיזם, שניהלה הכל בתקתקנות ואחריות ומילאה כל מחסור. לרונה-האמונה על הסטיילינג, האביזרים ועיצוב הסביבה על חוכמתה, ניסיונה ובעיקר השקט שהביאה איתה. לסיגלית-שפרעה וקלעה את שיערי הסורר ללא ליאות. לאלה-שהיא קודם כל לב ואישיות ורק אחר כך מאפרת גדולה ובלעדיה, אין לי מושג איך הייתי חוצה את הדרך. וכמובן לאילן- האיש והמצלמה, ששימש לי כאב במסע. שהבטיח וקיים לשמור עלי מכל משמר עד בוא הדרך אל סופה. תודה מעומק הלב.

מישהי חכמה אמרה לי פעם שהכל מתחיל בחינוך הבנות.
אני לירון, בת 36, אמא לשלוש בנות ובת זוג אוהבת לגבר חלומות, מתחייבת  לדרך שעברתי.
המסע הזה מסתכם עבורי ברגע שקשה היה לדמיין אותו בנקודת ההתחלה. הרגעים נאספו ומוצו לתמונות  שהתבוננות מעמיקה בהן מספרת סיפור של נשים אמיצות, משתוקקות, כואבות ומתגברות, גדולות מהחיים-הסיפור שלי.

ועל רקע התמונה של לירון מהתערוכה,
אני ביקרתי בתערוכה והתרגשתי לראות את הבנות האמיצות האלה, שלא פחדו להיחשף למצלמה ולעין הבוחנת של המבקרים בתערוכה. מודה על האמת שלי אין את האומץ הנדרש (למרות כל הרעש והצלצולים שלי). אני ממליצה מכל הלב, לכו לתערוכה, תנו את הכבוד המגיע לנשים היפות הללו, ואולי כך נצליח לשנות את השיח החברתי הנשי במדינה.
מימין לשמאל:  לליה לב ארי, לירון נגר ואלה טל

ביי בינתיים ונשיקות ממני ואל תשכחו שכמו תמיד, אני כאן בשבילכן בבלוגבפייסבמייל,
בטלפון ובבית הקפה הקרוב. אל תתביישו ושימרו על קשר! 

לא רוצה להפסיד אפילו פוסט אחד?  כדאי להצטרף אלי לרשימת התפוצה ממש פה
למעלה בצד שמאל בכפתור JOIN ME הכחלחל. למי שאין ג'ימייל דרך BLOGLOVIN 
(הציור של האישה העירומה).  וכמובן לעשות LIKE לעמוד הפייסבוק!